האם החורגת המרשעת. הנבל. המכשפה הרעה.
סרטי דיסני מצטיינים בייצור דמויות של ״רשעים״, אשר קיבלו את הכינוי ״ Disney villains״. למעשה המותג Disney Villains נחשב כיום לזכיינית רשמית של חברת וולט דיסני.
לעומתם, בולטת דמות הגיבור או הגיבורה - תמימים, שוחרי-טוב, אמיצים, מצחיקים, בקיצור - טובים.
מה סוד הקסם של החלוקה הדיכוטומית הזו בין רעים לטובים? מדוע זה מושך כל כך ומדבר כל כך לעולמם של ילדים (ובואו נודה בכך - גם מבוגרים)?
פיצול- מנגנון הגנה
אחת הסיבות לכך היא שמדובר בדוגמא חיה למנגנון הגנה נפוץ בחיים הנפשיים - פיצול. מנגנוני הגנה עוזרים לנו להתמודד עם רגשות לא נעימים, לפעמים, במחיר של התרחקות מהמציאות.
במנגנון של פיצול אנו מפצלים בין טוב לרע, או במילים אחרות - מאמצים תפיסה של שחור ולבן. זאת, בניגוד לתפיסה ״מורכבת״ יותר שרואה את גווני האפור, שרואה את האחר כמכיל בתוכו גם טוב וגם רע.
גם כאשר ברור לרובנו שהחיים מורכבים, שברוב המקרים, אין דבר כזה טוב מוחלט או רע מוחלט, ישנם רגעים בהם שימוש במנגנון זה מקל עלינו. החיים קלים יותר כשהתמונה ברורה יותר. קל לנו לחשוב על עצמינו כשלגייה ולא כמכשפה. פיצול של חלקים לא-נעימים בתוכנו והשלכה שלו על האחר (בין אם זה ג׳פאר, אורסולה, סקאר או מי שמצביע למפלגה ההפוכה מדעותינו הפוליטיות), מייצרת הקלה. הרוע בחוץ, לא בתוכנו.
בסרטי דיסני, הטוב מנצח, תמיד. הפנטזיה החיצונית הזו, משקפת שאיפה פנימית לעולם שכולו טוב, לעולם בו אפשר לפצל חלקים רעים ולהשמיד אותם. וכמה זה כיף שישנה פנטזיה שמאפשרת זאת, כי החיים האמיתיים, לרוב פחות מפוצלים, וזה - קצת מדכא. הפוסט פורסם במקור בעמוד פסיכולוגיה קלינית מדוברת
